בריסביין סחר והשקעות בע"מ ואח' נ' ושות' רואי חשבון ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעמה של הנתבעת 5 לדחיית התביעה נגדה. הצדדים נחלקים באשר לאופן ישומו של סעיף 55 (ג) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") לפיו כשמדובר בחיוב ביחד ולחוד, כאשר נושה מפטיר אחד החייבים, מופטר גם החייב האחר זולת אם משתמעת מההפטר כוונה אחרת.

הרקע לתביעה

עניינה של התביעה הינה נזקים והפסדים נטענים בסך של כ - 8,400,00 ₪. נזקים אלו נגרמו לתובעים אשר רכשו בבורסה לניירות ערך בת"א ומחוצה לה מניות של מישנאל – חברה להשקעות ובניין בע"מ (להלן: "מישנאל"), מתוך מטרה להגיע למעמד של בעלי עניין מרכזיים במישנאל.

התובעים טענו כי ביצעו את הרכישות כאמור, לאחר שהסתמכו על הדוחות הכספיים שהגישה מישנאל לרשות לניירות ערך, לבורסה ולרשם החברות .

מישנאל היתה בכל הזמן הרלוונטי לתביעה, חברת השקעות אשר עסקה בין היתר בבנייה והשקעות בתחום הנדל"ן הן בישראל והן בחו"ל באמצעות מספר חברות בנות ושותפויות.

לאחר שהתובעים השתלטו על חברת מישנאל התגלו ממצאים המעידים על ליקויים חמורים הקשורים לניהול החברה, ליקויים בדיווחים ובדוחות הכספיים, שנעשו עובר להשקעתם של התובעים במישנאל. דירקטוריון החברה התפטר, המסחר במניותיה הופסק לחלוטין והיא נמחקה לאחר מכן ממסחר בבורסה, דבר שגרם לאובדן מוחלט של השקעות התובעים – כך עפ"י כתב התביעה.

כנגד הנתבעים 2-6 הוגש כתב אישום שנדון במסגרת תיק פלילי 11777/00 בבית משפט השלום בת"א, בין היתר, בגין מעשים ומחדלים שיוחסו להם בהכנת הדוחות הכספיים ובעריכתם. הדיון המשפטי כנגד הנתבעים הסתיים בפסק דין שניתן ביום 20.2.2005.

הנתבע 3 – מר צברי, שימש כחשב של חברת מישנאל החל מחודש נובמבר 1994. החל ממחצית 1995 ועד לחודש פברואר 1996 שימש הנתבע 3 כמנכ"ל מישנאל. במסגרת תפקידו כחשב וכמנכ"ל, חתם הנתבע 3 על הדוחות הכספיים של מישנאל והיה מעורב בהכנתם. הנתבע 3 זוכה מהמיוחס לו בכתב האישום מחמת הספק.

הנתבעת 5 – עו"ד במקצועה, אשר שימשה במועדים הרלוונטיים כיועצת משפטית של מישנאל וכמזכירת החברה, הורשעה עפ"י הודאתה בסעיפי כתב האישום שיוחסו לה במסגרת הסדר טיעון מיום 15.12.01.

בחודש ינואר 2003 הוגשה התביעה דנן לבית המשפט המחוזי בת"א. התביעה הועברה לטיפולו של בית משפט זה בספטמבר 2007 עם הקמתו. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע 3 היה מעורה ברישומים כוזבים בפנקסי החשבונות של מישנאל ובגיבויים במסמכי הלוואה פיקטיביים בהכללת פרטים מטעים בדוחות הכספיים השנתיים ורבעוניים. באשר לנתבעת 5, נטען כלפיה כי הסתירה מעורכי הדוחו"ת הכספיים לשנת 1994 והדוחות הרבעוניים לשנת 1995 את דבר קיומה של ערבות בלתי מוגבלת לטובת א.ב.א.ב., עליה חתמה בשם מישנאל שירותים בע"מ. כן הייתה מעורבת, על פי הנטען בכשלים שונים בקשר למעורבותה בעסקה למכירת דירת פנטהאוז לנתבע 4.

הבקשה שבפני

לבקשת התובעים ובהסכמת הנתבע 3, נדחתה ביום 11/1/11 התביעה כנגד הנתבע 3 (מר רוני צברי), ללא צו להוצאות. הנתבעת 5 (גב' שולמית שרון) עותרת לדחיית התביעה נגדה. על פי הנטען, נודע לה כי התובעים הפטירו את הנתבע 3 מכל חיוביו וללא כל תנאי מבלי שנחתם בין הצדדים הסכם כל שהוא. לפיכך, טוענת הנתבעת 5 שנוכח העובדה שהיא נתבעת משנית, ואין כל כוונה מפורשת או משתמעת אחרת מההסכם שבין הצדדים, הופטרה גם היא מחיוביה וזאת בהתאם להוראות סעיף 55 (ג) לחוק החוזים ולכן יש לדחות את התביעה גם כנגדה.

דיון והכרעה

ההוראות בעניין פשרה או ויתור לחייב מבין מספר חייבים יחד ולחוד, מפורטות בפרק ו' של חוק החוזים. בהתאם לסעיף 55(ג):

"הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב כולו או מקצתו – בויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת – הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת"

מלשונו של הסעיף עולה כי הוא מאפשר להעניק פטור אישי לאחד החייבים ובלבד שיהיה ברור כי הפטור הוא אישי לחייב עימו נערך ההסדר וכי הוא לא נועד לשחרר את היתר.

לפיכך, ההכרעה בבקשה דנן תיגזר מהתשובה לשאלה מה משמעות ההסכם שבין התובעים לבין הנתבע 3 שכנגדו התביעה נדחתה. אם הכוונה היתה ליתן לנתבע 3 פטור אישי תוך שמירת הזכויות כלפי החייבים האחרים, יכולים התובעים להמשיך את התביעה נגדם. לעומת זאת, אם הכוונה היתה לשחרור מן החוב, ישתחררו גם הנתבעים האחרים.

בעניין זה יש חשיבות לנקודת המוצא, שכן על פי לשונו של סעיף 55 (ג) הנ"ל, נוצרת למעשה חזקה בדבר שחרור מן החוב. חזקה זו הינה בעלת עוצמה מיוחדת, מקום שההסדר נערך עם חייב עיקרי, שעה שהחייב האחר הוא בגדר חייב משני. בספרם של דניאל פרידמן ונילי כהן "דיני חיובים חלק כללי" – אבירם הוצאה לאור תשנ"ד-1994 בעמ' 283 (להלן: "פרידמן דיני חיובים"), הובעה הסברה שאין מקום לחזקה זו במקרה ההפוך שבו פטר הנושה חייב מישני. במקרה כזה אין סיבה להניח שהכוונה היתה לשחרר גם את החייב העיקרי, מה גם שאם יתבע הנושה את החייב העיקרי, לא יהיה החייב המישני חשוף לתביעת השתתפות (שהרי אין לחייב העיקרי זכות להשתתפות מן החייב המישני). החלטה בשאלה אם ההסכם בין הנושה לחייב המישני נועד רק לשחרר את החייב המישני או שמא נועד לפטור מהחוב (ולכן הוא משחרר גם את החייב העיקרי), תיקבע במידה רבה על יסוד פרשנות ההסכם בין הצדדים.

כאשר נעשה ההפטר בהסכם, יש להתחקות אחר קיומה של כוונה אחרת על-ידי בחינת משמעות ההסכם בין הצדדים, בחינת נסיבות כריתתו ותכליתו. יש לבחון אם הכוונה הייתה לפטור אישי תוך שמירת הזכויות כלפי חייבים אחרים אם לאו. מדובר בכוונה המשתמעת מהקשר הדברים, שהיא על-פי עצם מהותה, חלשה יותר ועמומה יותר מכוונה מפורשת. הכלים לחילוץ כוונה משתמעת מתוך הסכם, מנסיבות כריתתו ומתכליתו הם לימוד דבר מתוך דבר בעזרת השכל הישר, הצדק והיושר (ע"א 33/00 מדינת ישראל, אגף המכס והמע"מ נ' יוסף סוריה (203) , נח (5) 1) (להלן: עניין סוריה).